<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן קפ"ג</h1>
<h2>דף ב.</h2>
לקדש את האשה דכתיב (דברים כ"ב) כי יקח איש אשה וגם לבני נח כתיב ודבק באשתוא) מכאן שאדם מצווה להיות לו אשה מיוחדת לשמו ואפילו לבני נח, באו לסיני ניתוספו להם קדושין (ואלו הם דיני קידושין) האשה נקנית בכסף בשטר ובביאה, ושיעור הכסף בפרוטה ושוה פרוטה כבית הלל וכמה היא פרוט' אחד משמנה באיסר האיטלקי וכבר ביארנו על פי הקבלה שהפרוטה משקלו חצי שעורה מכסף נקי, בשטר כיצד כתב לה (דף ט') על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוט' בתך מקודש' לי בתך מאורס' לי בתך לי לאנתו הרי זו מקודש' ודין קידושי ביאה אינםב) נוהגים עתה כדאמרי' רב מנגיד (דף י"ב) אמאן דמקדש בביאה משום פריצותא וקיימא לן דחופה אינו קונה בתורת קידושין. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) ודרשו רבותינו באשתו ולא באשת חבירו. ב) ואלמנה אינה נקנית אלא בביאה לכך נהגו ליחדם תכף אחר הברכ' דאסור לבעול בעיל' ראשונ' בשבת משום דכיון דביא' קונה אין לעשות קנין בשבת.
<h2>דף ה:</h2>
לקדש את האשה דכתיב (דברים כ"ב) כי יקח איש אשה וגם לבני נח כתיב ודבק באשתוא) מכאן שאדם מצווה להיות לו אשה מיוחדת לשמו ואפילו לבני נח, באו לסיני ניתוספו להם קדושין (ואלו הם דיני קידושין) האשה נקנית בכסף בשטר ובביאה, ושיעור הכסף בפרוטה ושוה פרוטה כבית הלל וכמה היא פרוט' אחד משמנה באיסר האיטלקי וכבר ביארנו על פי הקבלה שהפרוטה משקלו חצי שעורה מכסף נקי, בשטר כיצד כתב לה (דף ט') על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוט' בתך מקודש' לי בתך מאורס' לי בתך לי לאנתו הרי זו מקודש' ודין קידושי ביאה אינםב) נוהגים עתה כדאמרי' רב מנגיד (דף י"ב) אמאן דמקדש בביאה משום פריצותא וקיימא לן דחופה אינו קונה בתורת קידושין. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) ודרשו רבותינו באשתו ולא באשת חבירו. ב) ואלמנה אינה נקנית אלא בביאה לכך נהגו ליחדם תכף אחר הברכ' דאסור לבעול בעיל' ראשונ' בשבת משום דכיון דביא' קונה אין לעשות קנין בשבת.
<h2>דף ו.</h2>
והאיש שאמ' הריני בעליך הריני אישך או כיוצא בזה אינה מקודשת כלל, וכל לשון שהיא מכרת בו שקנא' הרי היא מקודש' כגון הרי את אשתי ארוסתי קנויה לי, שלי ברשותי זקוקה לי לקוחתי חרופתי ביהוד' מקודש' ודאי, אבל מיועדתי מיוחדתי עזרתי נגדי צלעתי סגורתי תחתי עצורתי תפוסתי, מקודשת מספק והואא) שמדבר עמה קודם לכן על עסקי קידושיה. היה מדבר עמה (מעשר שני דף ע' וקדושין דף ו') על עסקי קידושי' ונתן לה ולא פי' כלל דיו ומקודש' ודאי והוא שעסוקין באותו ענין שלא הפסיק. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) אהנך לישני דספק קאי אבל אהנך לישני דודאי קדושין אפי' בלא מדבר עמה על עסקי קדושיה קודם לכן.
<h2>דף ח.</h2>
המקדשא) במלוה ופרוטה דעתו אפרוט' ומקודשת, והאומר לאשה הרי את מקודשת לי במנה והניח לה משכון עליו מנה אין כאן משכון אין כאן ואינה מקודשת, וכן במקח וממכר לא קנה ובקרקעות, דאי במטלטלין פשיטא דלא קנה דהא אין קונין בכסף אפילו כשהוא בעין אלא במשיכה. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) מלוה ופרוטה שנותן בידה דעתיה ודעתה אפרוטה וכו'.
<h2>דף יב:</h2>
לקדש את האשה דכתיב (דברים כ"ב) כי יקח איש אשה וגם לבני נח כתיב ודבק באשתוא) מכאן שאדם מצווה להיות לו אשה מיוחדת לשמו ואפילו לבני נח, באו לסיני ניתוספו להם קדושין (ואלו הם דיני קידושין) האשה נקנית בכסף בשטר ובביאה, ושיעור הכסף בפרוטה ושוה פרוטה כבית הלל וכמה היא פרוט' אחד משמנה באיסר האיטלקי וכבר ביארנו על פי הקבלה שהפרוטה משקלו חצי שעורה מכסף נקי, בשטר כיצד כתב לה (דף ט') על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוט' בתך מקודש' לי בתך מאורס' לי בתך לי לאנתו הרי זו מקודש' ודין קידושי ביאה אינםב) נוהגים עתה כדאמרי' רב מנגיד (דף י"ב) אמאן דמקדש בביאה משום פריצותא וקיימא לן דחופה אינו קונה בתורת קידושין. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) ודרשו רבותינו באשתו ולא באשת חבירו. ב) ואלמנה אינה נקנית אלא בביאה לכך נהגו ליחדם תכף אחר הברכ' דאסור לבעול בעיל' ראשונ' בשבת משום דכיון דביא' קונה אין לעשות קנין בשבת.
<h2>דף מא.</h2>
האיש מקדש בו ובשלוחו והאשה מתקדשת בה ובשלוחה, והשליח עושה שליח, והאומר לשלוחו (דף נ') צא וקדש לי אשה במקו' פלוני והלך וקדשה במקום אחר אינה מקודשת אם אמר לו הרי היא במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר מקודש', וכן בגירושיןא) והאומר לחבירו (נזיר דף י"א וכתובות דף ס"ד וע"ש בתו' טור ורמב"ם) צא וקדש לי אשה סתם (ש"ע ומת השליח ואינו יודע אם קדש לו אם לאו) אסור בכל הנשי' שבעולם כי מכל אחת יש לומר שמא קדש שלוחו קרובתה של זו, אבל אם בשעה שצוה לשלוחו לא היה לזאת שרוצה לקדש שום אשה מקרובותיה האסורות פנויות מותר בה אף על פי שהיה לה לאחר מכן (פי' לאחר שצוה לשליח). [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) שמראה מקום הוא לו.
וכל העושה שליח לקדש (מהרמב' פ"ג דאישו' רל"ג וע"ש צ"ב באשירי) או לגרש (פי' להוליך הגט לאשתו) אין צריך עדים רק שיודו המשלח והשליח אבל לקבל קידושיהא) או גיטה צריך עדים (ש"ע ל"ה וי"א שגם בשליחות האיש צריך עדים וי"א דאף בשליחות האשה בלא עדים יש להחמיר). [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) פירוש האשה שעושה שליח לקבל קדושיה.
והאיש (דף מ"א ובכתוב' מ"ז) מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו ואסור לו לקדש בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אניא) רוצה, בגרה או נשאת (דף ד') אין לאביה רשות בה, נערה או קטנה (דף מ"ד מ"ה מ"ו) שנתקדשה שלא לדעת אביה אפי' נתרצה האב אח"כ ב) אינ' מקודש' (ש"ע ל"ז י"א אפי' אם שמע האב ושתק ולא מיחה מיד הוי כאלו נתרצה ומקודשת) ובין היא ובין אביה יכולין לעכב, ספק בוגרת שיש לה אב אם קדשה עצמה מקודשת מספק, וכן אם קדש' אבי' (ש"ע שלא לדעתה וצריכ' גט משניה'). [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) וה"מ בימיה' שהיו ישראל רבים במקום אחד אבל עתה שאנו מתי מעט רגילין לקדש אפי' קטנה שמא יקדימנה אחר בשם הרמ"מ ומהאי טעמ' נמי כונסין נשים ועושין חופות ואפי' כשהן נדות רק שמודיעין לחתן (וכן כתב ש"ע בסימן ס"א) אעפ"י שבימיהם לא היה כדמשמע בההיא דפירסה נדה בריש כתובות גבי חלה היא או שפירסה נדה אך מורי הר' יחיאל היה מחמיר שלא לכנוס נדות דשמא חיבת ביאה קונה א"כ הוה החופה תלויה ועומדת. ב) בשלא עשו שידוכין אבל עשו שידוכין צ"ע בסמ"ג.
<h2>דף מג.</h2>
ועידי קידושין וגיטין אין צריך לומר אתםא) עדים. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) ומכל מקום צריך לברר עדים בגיטין וקדושין דאם לא כן כולהו עדים ורגילות הוא ששם עומדין קרוביו וקרובי האשה והוו להו נמצא אחד מהם קרוב או פסול ועדותן בטלה כדאמרינן גבי דיני נפשות דחשבינן היתר ערוה כדיני נפשות וכן פירשו רבותינו וכן נהגו העולם ואם לא ביררו עדי קידושין מ"מ אין להתי' בלא גט ומפני המחלוקת יושב' תחתיו.
האומר לשנים צאו וקדשו לי אשה פלונית הן הן שלוחיוא) הן הן עדיו. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) צ"ע אם נאמר כן גבי שליחו' האשה לקבל קדושיה או גיטה.
<h2>דף מה:</h2>
וכל העושה שליח לקדש (מהרמב' פ"ג דאישו' רל"ג וע"ש צ"ב באשירי) או לגרש (פי' להוליך הגט לאשתו) אין צריך עדים רק שיודו המשלח והשליח אבל לקבל קידושיהא) או גיטה צריך עדים (ש"ע ל"ה וי"א שגם בשליחות האיש צריך עדים וי"א דאף בשליחות האשה בלא עדים יש להחמיר). [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) פירוש האשה שעושה שליח לקבל קדושיה.
והאיש (דף מ"א ובכתוב' מ"ז) מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו ואסור לו לקדש בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אניא) רוצה, בגרה או נשאת (דף ד') אין לאביה רשות בה, נערה או קטנה (דף מ"ד מ"ה מ"ו) שנתקדשה שלא לדעת אביה אפי' נתרצה האב אח"כ ב) אינ' מקודש' (ש"ע ל"ז י"א אפי' אם שמע האב ושתק ולא מיחה מיד הוי כאלו נתרצה ומקודשת) ובין היא ובין אביה יכולין לעכב, ספק בוגרת שיש לה אב אם קדשה עצמה מקודשת מספק, וכן אם קדש' אבי' (ש"ע שלא לדעתה וצריכ' גט משניה'). [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) וה"מ בימיה' שהיו ישראל רבים במקום אחד אבל עתה שאנו מתי מעט רגילין לקדש אפי' קטנה שמא יקדימנה אחר בשם הרמ"מ ומהאי טעמ' נמי כונסין נשים ועושין חופות ואפי' כשהן נדות רק שמודיעין לחתן (וכן כתב ש"ע בסימן ס"א) אעפ"י שבימיהם לא היה כדמשמע בההיא דפירסה נדה בריש כתובות גבי חלה היא או שפירסה נדה אך מורי הר' יחיאל היה מחמיר שלא לכנוס נדות דשמא חיבת ביאה קונה א"כ הוה החופה תלויה ועומדת. ב) בשלא עשו שידוכין אבל עשו שידוכין צ"ע בסמ"ג.
וקטנ' (ע"ש בתוס' מ"ה באשירי צ"ב) שהלך אביה למדינת הים וקדשה עצמה מקודשת מדרבנן בעודה קטנה, וכי גדלה גדלי קידושיה עמה מדאורייתאא), וחרש (יבמות דף קי"ב) שקדש וחרש' שנתקדש' קידושיהן קידושין מדברי סופרים ושוטים (ש"ע מ"ד עתים שוטים ועתים צלול ולא ידענו העת שהוא עומד בדעתו חוששין לקדושין) אין להם קידושין אפילו מדברי סופרים. ולא צריכי מיאון כדאי' בפרק חרש, סריס (יבמות דף ע"ט קי"ג בכור' דף מ"ו) שקדש ואילונית שנתקדשה הרי אלו קדושי' גמורים, (ש"ע וי"א שאילונית ודאית אינה מקודשת) טומטום (יבמות בכורות שם) ואנדרוגינוס שקדשו אשה או שקדשן איש אחד הרי הם קידושין מספק וצריכין גט מספק. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) אך ר"י אומ' דאינ' מקודשת ומותר לקיימה דאינה מקודשת בעודה קטנה אפי' מדרבנן כיון שיש לה אב ונ"מ דאפי' מיאון לא בעיא בעודה קטנה (ש"ע ל"ז ויש להחמיר כסברא הראשונה דהיינו שצריכ' מיאון) ומ"מ לא חשיב דרך זנות אצלו כיון דדרך אישות הוא ומותר לקיימה מידי דהו' אקטן שהשיאו אביו אשה כדאמרינן תגדלנו.
<h2>דף מו.</h2>
המקדשא) במלוה ופרוטה דעתו אפרוט' ומקודשת, והאומר לאשה הרי את מקודשת לי במנה והניח לה משכון עליו מנה אין כאן משכון אין כאן ואינה מקודשת, וכן במקח וממכר לא קנה ובקרקעות, דאי במטלטלין פשיטא דלא קנה דהא אין קונין בכסף אפילו כשהוא בעין אלא במשיכה. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) מלוה ופרוטה שנותן בידה דעתיה ודעתה אפרוטה וכו'.
<h2>דף מח:</h2>
המקדשא) במלוה ופרוטה דעתו אפרוט' ומקודשת, והאומר לאשה הרי את מקודשת לי במנה והניח לה משכון עליו מנה אין כאן משכון אין כאן ואינה מקודשת, וכן במקח וממכר לא קנה ובקרקעות, דאי במטלטלין פשיטא דלא קנה דהא אין קונין בכסף אפילו כשהוא בעין אלא במשיכה. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) מלוה ופרוטה שנותן בידה דעתיה ודעתה אפרוטה וכו'.
<h2>דף נ.</h2>
האיש מקדש בו ובשלוחו והאשה מתקדשת בה ובשלוחה, והשליח עושה שליח, והאומר לשלוחו (דף נ') צא וקדש לי אשה במקו' פלוני והלך וקדשה במקום אחר אינה מקודשת אם אמר לו הרי היא במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר מקודש', וכן בגירושיןא) והאומר לחבירו (נזיר דף י"א וכתובות דף ס"ד וע"ש בתו' טור ורמב"ם) צא וקדש לי אשה סתם (ש"ע ומת השליח ואינו יודע אם קדש לו אם לאו) אסור בכל הנשי' שבעולם כי מכל אחת יש לומר שמא קדש שלוחו קרובתה של זו, אבל אם בשעה שצוה לשלוחו לא היה לזאת שרוצה לקדש שום אשה מקרובותיה האסורות פנויות מותר בה אף על פי שהיה לה לאחר מכן (פי' לאחר שצוה לשליח). [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) שמראה מקום הוא לו.
<h2>דף נא.</h2>
וקדושין (דף ס"ד) שלא נמסרו לביאה הוי קידושין כאבייא) ושנינו המקד' בתו סתם אין הבוגרת בכלל ואפילו עשאתו שליח (ש"ע דשויתיה שליח סתם ולא אמרה מפלוני אבל אם אמר' מפלוני גם היא ספק מקודשת) אבל הקטנות כולם בספק קידושין וצריכות כולן גט חוץ מןב) הבוגרת וכן אומר רבינו תם (בתוס' נ"ב וברא"ש דף כ"ג וע"ש בתוס') באדם ששידך בתו ואמר בפי' איזו בת ואח"כ קדש בתו סתם, ואמר שאותה ששידך קדש והיא מקודשת והאחרות אינן בכלל הספק ואפילו הכי לא עביד רבינו תם עובדא להתי' האחרו'ג) בלא גט. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) כגון המקדש אחת משתי אחיות ולא פירש איזו אך אמר אחת מכם מקודשת לי הוי קידושין כאביי וצריכו' גט שתיהם. ב) דלא שביק אינש מצוה דרמיא עליה ועביד מצוה דלא רמיא עליה להשיא בוגרת. ג) וכן הר"ר מאיר החמיר הרבה.
<h2>דף ס.</h2>
והאומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז מכאן ועד שלשים יום הרי היא מקודשת מעכשיו והוא יתן תוך הזמן שפיר' ואם אחרי כן פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר אינוא) כלום. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) אפילו קבלה אותם קודם קיום התנאי אינם כלום רק שיקיים התנאי אחר כך תוך הזמן שפירש דהאומר ע"מ כאומר מעכשיו והוא יתן תוך הזמן שפיר'.
<h2>דף סה.</h2>
וכתוב בהלכות גדולו' (דף כ"ה וכן רי"ף תרצ"א) המקדש בפסולי עדות דרבנן אינה מקודשת עד שיקדש בפני עדים כשרים ומיהו לעלמא לא משתרי אלא בגטא) (ש"ע י"א הא דחוששין לקדושין בפסולי עדות דרבנן היינו בקידושי דאורייתא). [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) מעשה היה באשכנז באחד שקידש ואחר כך נודע הדבר שהיו העדים קרובי' והיה מורי הר' מאי' מתיר' בלא גט אף על גב דבתחיל' יצא קול על הקדושין מ"מ מבטלינן קלא וכן הלכה והיה מביא ראיה דאפליגו בה בסורא מבטלי קלא בנהרדעי לא מבטלי קלא וסורא אתריה דרב ונהרדעא אתריה דשמואל ורב ושמואל באיסורי הלכ' כרב כך השיב הר"מ אמנם רבני אשפיר' היו מצריכין גט אך לא מטעם דקלא ומיהו יש להביא ראי' דלא מבטלינן קלא מהנהו עובדי דההוא שמעתת' דקאמר התם אפילו למאן דאמר לא מבטלי' קלא משמע דיש לחוש לדברי האומ' דלא מבטלי' אע"ג דיש לדחות דלרוחא דמלתא קאמ' הכי מ"מ יש ראי' מההיא עובדא דנפקא עלה קלא דאיקדשה לקטן נראה כגדול ומסיק הוה עובדא והתירו משום דעדיין לא הגיע לפלגו' ראובן כלו' לא הגיע לפלגות חכמת גדול והלכך אפילו קלא נמי לא הוי גם מעיקרא משמע דאי לאו האי טעמא מיתסרא משום קלא אלמא לא מבטלין קלא והתם לא קאמר אפי' למאן דאמר וכו' כההיא דלעיל ועוד מדקאמ' הוה עובדא אמרו עדיין וכו' ומשמע דאין להתיר כי אם מטעם זה וכן כתבתי בתשובה וכן נראה עיקר וצ"ע אע"ג דלא הזכיר הרי"ף בפירוש ענין בטול קלא צריך להתיישב במה שכתבתי.
<h2>דף סו:</h2>
המקדש אחת (קדושין ס"ו וס"ז) מן עריות לא עשה ולא כלום שאין קידושין תופסין בחייבי כריתות ולא בחייבי מיתות בית דין חוץ מן הנדה (שם ס"ח) ואמרינן בפרק המגרש (דף פ"ט כל הסוגיא וכתובות דף כ"ב) אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפני בעלה הרי זו מקודשת לשני שהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת, (ש"ע י"ז וי"א דבזמן הזה דשכיחי חוצפא אינה נאמנת אלא לחומרא) חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה כרב המנונא וכן בפרק התקבל (דף ס"ד) ופסק ר"י כמותוא) שבכל התלמוד מקש' מדבריו, אבל אם קדשה אחר שלא בפני בעלה אינה מקודשת לפי שאין קידושין תופסי' בה עד שתביא ראיה שנתגרשה קודם שקבלה קדושין דקיימא לן כל שלא בפניו מעיזה, המקדש (קדושין דף ס"ו וס"ז ויבמות דף כ') אחת מן השניות או מאיסו' לאוין או מאיסו' עשה הרי זו מקודש' קדושין גמורי', ויבמה שנתקדש' לזר הרי זו מקודש' מספק שנסתפק לחכמים אם הקידושין תופסין ביבמה כחייבי לאוין או אין קדושין תופסין בה כערוה כדאיתא במסכת יבמות (דף צ"ב וצ"ו) ונחלקו בה רב ושמואל בפ' האשה רבה (שם), ואע"פ שאסור לו לאדם לכנוס אחת מכל אלו מ"מ הרי זה מגרשה בגט (ס"א אם כנס), המקדש (קדושין ס"ו וס"ח יבמות דף כ"ב וכ"ג) גויה או שפחה אין כאן קידושין כלל אלא הרי היא אחר הקידושין כמו שהיתה קודם הקידושין, וגוי ועבד שקדשו בת ישראל אין קידושיהן כלום. [סמ"ק סימן קפ"ג]. א) ומכאן פסק ר"י על אחת שאמרה ישען על ביתו ולא יעמוד יחזיק בו ולא יקום כלומ' שאינו יכול להיות עמה כדרך ארץ שהיא נאמנת ואפילו הוא מכחישה רק שתאמר בפני בעל' דאין האשה מעיזה פנים כמו בההיא דגרשתני ולא דמי לההיא דנדרים השמים ביני לבינ' דאמרינן תביא ראיה לדבריה דהתם מיירי לענין יורה כחץ דאיהו לא קים ליה כדאיתא ביבמות ולכך מעיזה ומעיזה לשקר אפילו בפני בעלה אבל מידי דקים ליה כמו ישען על ביתו ולא יעמוד ודאי אינה מעיזה לשקר לפני בעלה ונאמנת (ש"ע קנ"ד וי"א דבזמן הזה שיש נשים חצופות אינה נאמנת אא"כ באומדנות שאומרת אמת וי"א מ"מ אין כופין אותה להתפייס עמו אם אינה רוצה אלא מאריכין הדבר עד שיתפשרו) כמו בההיא דגרשתני והלכך כופין גבי ישען על ביתו להוציא ויתן כתובה כך פירש ר"י בתשובה.
